<h1>פסקי או"ז — יבמות</h1>
<h2>דף יב.</h2>
המגרש את אשתו מן הנישואין לא ידור עמה באותו מבוי, ומן האירוסין דר עמה בחצר אחת. ואם גירשה מחמת שהיתה אסורה עליו, אפילו מן האירוסין לא ידור עמה באותו מבוי. וכולן שבאו לינשא לא ינשאו בבית שני או שלישי אצל בית שהמגרש דר בו אלא בבית רביעי. אם היתה החצר של אשה האיש מפנה. ואם היתה החצר של שניהם האשה מפנה. ואם אפשר להם לעשות מחיצה באמצע הבית וזה יפתח פתח למבוי זה וזה למבוי זה מותר.
גרושת כהן מן הנישואין לא תפרע על ידי עצמה מה שלוה הימנה בעודה תחתיו מנכסי מלוג שלה. ואי אתו לקמן לדינא על ידי עצמן לא מזדקקינן להו, ומשמתינן להו ומנגדינן להו. ואם היא גרושה מן האירוסין תיפרע על ידי עצמה. ואי חזינן להו דגייסי אהדדי לא תיפרע על ידי עצמה. גרושת ישראל על ידי עצמה. ואם נישאת והיא גרושה מן הנישואין או מן האירוסין וגייסי אהדדי לא תיפרע על ידי עצמה. ראוה מדברת ומתייחדת עם המגרש צריכה הימנו גט שני, ואם נישאת הוולד ממזר וצריכה גט מאחרון. שפיר דמי להספיק מזון וכסות לגרושתו ודווקא על ידי אחר.
<h2>דף יג.</h2>
מעשה ביהודי אחד שהביא בכתבו שאמו היתה מינקת בבית יהודי אחד ונתעברה הימנו וילדה, והיתה אומרת לכשר נבעלתי. והוא הביא עדים שקודם שנתעברה הימנו אמו זמן גדול היתה אמו בחזקת מגורשת מבעלה וגם בחזקת שמת. אך אין העדים מעידים שראו לא הגירושין ולא המיתה, אלא קול הברה בעלמא שהיתה בחזקת פנויה ובחזקת מותרת, וגם מכח אותה חזקה נישאת לבעלה שני אחר המעשה. והכשיר רבינו חיים כהן מטעם שהיתה בחזקת מותרת. אך שאין אנו יודעים אימת הותחלה החזקה. וגם כיון שהיא אומרת שהיתה גרושה באותה שעה, נאמנת לגבי ולד אפילו ברוב פסולים אצלה. וגם היו שני עדים ודאין, האחד מעיד לפניי הובא לה גט קודם המעשה לפני הקהל זמן גדול והותרה להנשא על ידו. והאחד מעיד שראה ביד האשה קודם מעשה גט והיתה מראה לכולם ואומרת בזה נתגרשתי. ולא היה אדם מכחישה, אך הוא עצמו לא ידע לקרותו. אבל כל מי שראה אותו היה מודה לדבריה. זה נראה בעיני הרבה עדות, ואפילו לא היה יותר כי אם זה. כל שכן שיש חזקה והיא שאמרה גרושה הייתי. ואב ואם כשני עדים לגבי ולד. והאם כעד אחד להכשיר הולד. ודבר גדול אמר רבה תוספאה, דאמר אישתהי הוולד, והיינו מיעוט שאינו מצוי כלל, ולא פסלינן הוולד. ועוד במקום שיכול לבא כל שעה שירצה כיוצא באותן מקומות, אפילו אומרת על העובר ממזר הוא, אין לנו להאמינה. עכ"ל. ועוד האריך בפנים [סי' תרנ"ז] הרבה, ויצא הדבר להיתר והתירו לגמרי כדבריו.
<h2>דף יג:</h2>
הבא על ארוסתו בבית חמיו ושניהם מודים שבא עליה או שנתברר בעדים, הוולד כשר. אבל ארוסה שעיברה ואין ידוע ממי, אי דימא מארוסה ולא דיימא מעלמא, בתריה שדין ליה, והולד כשר. דיימא מארוסה ודיימא נמי מעלמא בדקינן לה לאימיה, אי אמרה לארוסי נבעלתי נאמנת. ואי אמרה לא ידענא הוולד ספק ממזר ואסור בממזרת. ולא איתבריר לי באומרת לארוסי נבעלתי והוא מכחישה, אי מהימנא אי לא. או היכא דדיימא מעלמא ולא דימא מארוסה אי מהימנא למימר לארוסי נבעלתי, אע"ג דליתיה לארוסה קמן ואינו מכחישה.
<h2>דף כב:</h2>
מעשה בלאה שבאתה בפני ב"ד ואמרה להם, ראובן אמר לי שמת בעלי ושלחו ב"ד אחריו וכחש ואמר לא ידעתי וגם לא אמרתי לה. והיא אומרת "באמת אמר לי לשם עדות ולא לשם השטאה". וכתב ראבי"ה זצ"ל אע"פ שאינו מודה עתה, היא נאמנת להכחישו. ורבינו שמחה זצ"ל חלק ואמר דאינה נאמנת.
<h2>דף כג.</h2>
מעשה ביהודי אחד שהביא בכתבו שאמו היתה מינקת בבית יהודי אחד ונתעברה הימנו וילדה, והיתה אומרת לכשר נבעלתי. והוא הביא עדים שקודם שנתעברה הימנו אמו זמן גדול היתה אמו בחזקת מגורשת מבעלה וגם בחזקת שמת. אך אין העדים מעידים שראו לא הגירושין ולא המיתה, אלא קול הברה בעלמא שהיתה בחזקת פנויה ובחזקת מותרת, וגם מכח אותה חזקה נישאת לבעלה שני אחר המעשה. והכשיר רבינו חיים כהן מטעם שהיתה בחזקת מותרת. אך שאין אנו יודעים אימת הותחלה החזקה. וגם כיון שהיא אומרת שהיתה גרושה באותה שעה, נאמנת לגבי ולד אפילו ברוב פסולים אצלה. וגם היו שני עדים ודאין, האחד מעיד לפניי הובא לה גט קודם המעשה לפני הקהל זמן גדול והותרה להנשא על ידו. והאחד מעיד שראה ביד האשה קודם מעשה גט והיתה מראה לכולם ואומרת בזה נתגרשתי. ולא היה אדם מכחישה, אך הוא עצמו לא ידע לקרותו. אבל כל מי שראה אותו היה מודה לדבריה. זה נראה בעיני הרבה עדות, ואפילו לא היה יותר כי אם זה. כל שכן שיש חזקה והיא שאמרה גרושה הייתי. ואב ואם כשני עדים לגבי ולד. והאם כעד אחד להכשיר הולד. ודבר גדול אמר רבה תוספאה, דאמר אישתהי הוולד, והיינו מיעוט שאינו מצוי כלל, ולא פסלינן הוולד. ועוד במקום שיכול לבא כל שעה שירצה כיוצא באותן מקומות, אפילו אומרת על העובר ממזר הוא, אין לנו להאמינה. עכ"ל. ועוד האריך בפנים [סי' תרנ"ז] הרבה, ויצא הדבר להיתר והתירו לגמרי כדבריו.
<h2>דף כג:</h2>
ואשה שהלכה בדרך עם יהודי אחד, ואחר כך נלוה עליהם יהודי אחר, ואמרה האשה שהאחד תקפה והשני טימאה באונס. זה היה מעשה והתירה ראבי"ה זצ"ל. אשה ישראלית שהלכה מרצונה עם הגוים ושהתה שם שלשה ימים בביתם והוציאוה משם על ידי שוחד, התירה רבינו יואל זצ"ל לבעלה.
<h2>דף כה:</h2>
בודקין לחליצה, אם הביא שערות בבית הערוה משהגדיל דהיינו לאחר י"ג שנה ויום אחד. וצריך שיהיו בעיקרן גומות, ואפילו שתי שערות בגומא אחת הרי זה גדול וחולץ. וכן היא אחר י"ב שנה ויום אחד. ואם הביאו שערות קודם אפילו עודם בם משהגדילו שומא נינהו, והם קטנים עד שיביא שערות אחרות. וצריך שיהיו השערות גדולות כדי שיהיו ניטלות בזוג דהיינו יותר מכדי לכוף ראשן לעיקרן. וצריך לכתחילה לבודקן קודם הפרק כדי לברר על האמת, שלא באו אלו השערות עד אחר הפרק. אבל אם לא בדקו ובאו לפנינו אחר הפרק עם השערות, אמרינן ודאי גדולים הם ולא חיישינן שמא קודם הפרק הביאום ושומא נינהו. והיכא שהגיעו לכלל שנותיהם והביאו השערות אלא שאין אנו יודעים אם יש גומות קטנות במקום יניקת השיער מן הבשר, פסק רבינו יצחק זצ"ל דהואיל ואין אנו בקיאים להכיר בגומות, אם יש ריבוי שיער וגם גדולות כאיש ואשה סגי. ואם ירצה יבדוק באשה בדדין ואם הטו הדדין גדולה היא. לעיל בסימן ע' מפורש היכא שנולדו בו סימני סריס והוא בן עשרים ולא הביא שתי שערות הרי הוא סריס. שנת עשרים שאמרנו אין צריך שנה שלימה אלא כיון שיצאו ממנה שלשים יום הרי זו שנה שלימה.
ובדיקת האשה שהגיעה לכלל שנותיה אינה יכול להיות על פי נשים, כך פסק רבינו חננאל זצ"ל. אבל ר"י אלפס זצ"ל ורבינו תם זצ"ל פסקו שהנשים בודקות אותן הואיל והגיעו לכלל שנותיהן. והיכא דלא ידענא אם הגיעו לכלל שנותיהם פירש רבינו יצחק זצ"ל אם הם גדולים הרבה או אם יש להם שערות הרבה בבית הערוה או בזקן אין להסתפק. ואם לאו ויש ספק בדבר אומר רבינו יצחק זצ"ל שהאב והאם אינם נאמנים להעיד עליהם שהגיעו לכלל שנותיהם וכן פסק רבינו יואל זצ"ל. ועוד אומר רבינו יצחק זצ"ל דאפילו ראינו שעמד להתפלל בפני התיבה והשלים לעשרה אין בכך כלום, דשמא על פי האב שנאמן לנדרים ולהקדשות, ולא למכות ולעונשין והוא הדין לחליצה דהוי דבר שבערוה ואינו נאמן. ופירש רבינו יואל זצ"ל שאם ראינו שקרא בספר תורה אין זו ראייה, דהא קיימא לן קטן עולה למנין שבעה. ואם יצא קול על היבמה שהגיעה לכלל שנותיה, חשבינן לה בהכי הוחזקה בשכינותיה שהגיעה לכלל שנותיה. והוחזקה והגיעה לסימנין בשכינותה פירושה, שיצא עליה קול שעברו עליה שתים עשרה שנה ויום אחד וגם יצא עליה קול שיש לה סימנין אינה צריכה בדיקה, כך פסק רבינו תם זצ"ל. והרב ר' יואל זצ"ל חולק עליו, והרב ר' אליעזר ב"ר יהודה זצ"ל מיישב דברי רבינו תם זצ"ל. וגם נראה לו דאם ראינו דקרא בתורה הוי ראייה.
<h2>דף כז:</h2>
המגרש את אשתו מן הנישואין לא ידור עמה באותו מבוי, ומן האירוסין דר עמה בחצר אחת. ואם גירשה מחמת שהיתה אסורה עליו, אפילו מן האירוסין לא ידור עמה באותו מבוי. וכולן שבאו לינשא לא ינשאו בבית שני או שלישי אצל בית שהמגרש דר בו אלא בבית רביעי. אם היתה החצר של אשה האיש מפנה. ואם היתה החצר של שניהם האשה מפנה. ואם אפשר להם לעשות מחיצה באמצע הבית וזה יפתח פתח למבוי זה וזה למבוי זה מותר.
גרושת כהן מן הנישואין לא תפרע על ידי עצמה מה שלוה הימנה בעודה תחתיו מנכסי מלוג שלה. ואי אתו לקמן לדינא על ידי עצמן לא מזדקקינן להו, ומשמתינן להו ומנגדינן להו. ואם היא גרושה מן האירוסין תיפרע על ידי עצמה. ואי חזינן להו דגייסי אהדדי לא תיפרע על ידי עצמה. גרושת ישראל על ידי עצמה. ואם נישאת והיא גרושה מן הנישואין או מן האירוסין וגייסי אהדדי לא תיפרע על ידי עצמה. ראוה מדברת ומתייחדת עם המגרש צריכה הימנו גט שני, ואם נישאת הוולד ממזר וצריכה גט מאחרון. שפיר דמי להספיק מזון וכסות לגרושתו ודווקא על ידי אחר.
<h2>דף כח.</h2>
פר"ח זצ"ל גזלן דדבריהם כשר לעדות אשה. גזלן דאורייתא פסול לעדות אשה. ע"כ. והאלפסי כתב מת הרגתיו לא ישא את אשתו הא לאחר תינשא דאין אדם משים עצמו רשע. וש"מ דרשע פסול לעדות אשה. ובמסיח לפי תומו כשר דלא גרע מגוי. עד כאן. ורבינו אב"י העזרי זצ"ל כתב דרפיא בידיה, דכיון דיודע בטיב ישראל דילמא איערומי קא מערים וכוונתו להעיד. פסק רבינו אב"ן זצ"ל דקטן המסיח לפי תומו לאלתר כשר לעדות אשה דווקא. ולא באיסורא דאורייתא אלא בעדות אשה. וכן בשבויה מסיח לפי תומו כשר ואפילו גוי או גויה או עבד. ורבינו אב"י העזרי זצ"ל כתב דאפילו לאחר זמן סמכינן אקטן בעדות אשה ובמסיח לפי תומו. אבל במתכוין להעיד לא סמכינן עליה אפילו להעיד בגודלו מה שראה בקוטנו. מה שאין כן בשאר מילי דרבנן, דבעודן קטנים הימינהו רבנן בדרבנן אפילו להעיד. ודוקא כשמעיד עשיתי מעשה, כגון עד כאן היינו באים בשבת או בדקתי את החמץ. אבל שלא על ידי מעשה אינו נאמן אפילו בגודלו מה שראה בקוטנו ואפילו בדרבנן.
<h2>דף ל.</h2>
חייבי לאווין תפסי בהו קידושין. וביבמה לשוק צריך עיון. חייבי כריתות ומיתת בית דין לא תפסי בהו קידושין, לבד מנידה וסוטה דתפסי בהו קידושין.
<h2>דף לט.</h2>
בנים הרי הם כסימנים. ומשעת הריון הויא גדולה, ואפילו לא הביאה סימנים.
<h2>דף ס:</h2>
לא ישא אדם ולא יארס מעוברת חבירו ומניקת חבירו ואפילו גרושה, עד עשרים וארבעה חדש. ואם נשא או אירס מוציא בגט, ולכשיגיע זמנו לכנוס יכנוס. ולא סגי ליה בהפרשה. ואם כהן הוא יוציא ולא יחזיר עולמית. כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה אלמנה עושה ליורשים כל זמן שלא תבעה כתובתה. משתבעה כתובתה שוב אין לה מזונות. ואם קידש מעוברת חבירו ומיניקת חבירו וברח, עירוקיה מיסתייה. מת הבן תוך עשרים וארבעה חודש מותרת לינשא. נתנה בנה להניק או שגמלתו מחמת שרוצה לינשא, אסורה לינשא.
נתנו לה בן להניק בשכירות, לא תניק עמו לא בנה ולא בן חברתה. פסקו ליתן לה מזונות מועטים אוכלת הרבה, ומשלה, כדי שיהא לה חלב הרבה. [כך] פירש רש"י זצ"ל. ולפירוש רבינו חננאל זצ"ל אם יש לה חולי שקשה לה לאכול הרבה, ולכך פסקו שתאכל מעט שלא ירע ליונק, והיא בחוליה מצטערת אם לא תאכל הרבה כתאותה, אינה חייבת לעשות כמו שפסקה. אלא שאם פסקו מזונות עמה כפי צורכה אין לה לתבוע אותם ממה שהיא מתאוה אלא שהיא אוכלת משלה. נתנו לה בן להניק לא תאכל דברים הרעים לחלב, כגון כשות וחזיז ודגים קטנים מלוחים ואדמה וחבושים, קורא ותמרים בקטנותם, וכותח והרסנא.
<h2>דף סד.</h2>
יבם שנשבע שלא יחלוץ עד זמן פלוני, ואין היבמה רוצה להתייבם לפי שאינו מקובל לה, לוקה וחולץ לאלתר. יבמה שנפלה לפני מי שאינו מוכה שחין ומורדת אין בה כח לתלות [בגוי], שחליצה מעושה פסולה, אלא מטעין אותה וחולץ לאלתר. ולכופה אי אפשר שאין מאכילין לאדם דבר שנפשו קצה עליו. ואמור רבנן [כתובות ס"א ע"א] "לחיים ניתנה ולא לצער", עד כאן מספר הדיינין.
יבם ויבמה שרוצים שניהם להתייבם אין מוחין בידם ואין כופין אותם לחלוץ. ואם היבם רוצה לייבם, והיבמה אינה רוצה להתייבם מחמת שנותנת אמתלא לדבריה, אי מצינן לאטעויי [ליה] שנאמר לו "חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז", מטעינן ליה. ואי לא, כפינן ליה בשוטי וחליץ. כך פסק רבינו שלמה זצ"ל. וכן פסיק ריב"ן זצ"ל, והוסיף שאם לא נתנה אמתלא לדבריה והיבם רוצה לייבם והיא אינה רוצה להתייבם, שאין כופין אותו כלל לחלוץ, אלא שבקינן ליה ומייבם. וכן סובר רבינו יצחק זצ"ל בזמן הזה שאם רוצים שניהם להתייבם שאין מוחין בידם. והיכא שהוא רוצה לייבם והיא אינה רוצה, אע"ג דנתנה אמתלא לדבריה אין כופין אותו לחלוץ כלל. ורבינו תם זצ"ל פסק שבזמן הזה מצות חליצה קודמת, ואפילו שניהם רוצים להתייבם, והם סתם בני אדם דלא בריר לן בגוייהו שמתכוונים לשם מצוה, כופין אותם במילי ומבקשים אותם ומרחקים אותם מן היבום. אבל אי הוי בריר לן וקים לן בגוייהו שמתכוונים לשם מצוה, כגון רבי יוסי בן חלפתא, אם רוצים לייבם אין מוחין בידם. ואם רוצים לחלוץ אע"ג דברור לנו וקים לן בגוייהו שמתכוונים לשם מצוה, אפילו הכי אין כופין אותם לייבם, ומניחים אותם לחלוץ. כתב הרב רבינו יצחק הלבן זצ"ל דבזמן הזה אם היבם נשוי ואינו יכול לייבם מפני תקנת רבינו גרשום זצ"ל היבם אומר איני רוצה לחלוץ ליך עד שתתני לי כך וכך, אין מניחין אותו לדוחקה לשום דבר, אלא כופין אותו לחלוץ לה. משמע מפירוש רש"י זצ"ל דוקא היכא שנתנה אמתלא לדבריה שקלת כתובתה וכן פי' ריב"ן זצ"ל.
<h2>דף עב.</h2>
מעשה בלאה שבאתה בפני ב"ד ואמרה להם, ראובן אמר לי שמת בעלי ושלחו ב"ד אחריו וכחש ואמר לא ידעתי וגם לא אמרתי לה. והיא אומרת "באמת אמר לי לשם עדות ולא לשם השטאה". וכתב ראבי"ה זצ"ל אע"פ שאינו מודה עתה, היא נאמנת להכחישו. ורבינו שמחה זצ"ל חלק ואמר דאינה נאמנת.
<h2>דף עב:</h2>
איילונית ודאי לא בעיא גיטא. ספק איילונית בעיא גיטא. המקדש את האשה סתם ונמצאו בה מומין תצא. פר"י זצ"ל בפרק המדיר, וצריכה גט.
<h2>דף עד.</h2>
עד מתי הבת ממאנת, עד שתביא שתי שערות. והמקדש על תנאי ובעל צריכה הימנו גט. אמר רבא קטנה שהגיעה לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה חזקה הביאה סימנים ואינה יכולה למאן.
<h2>דף עז.</h2>
נשא אשה בארץ ישראל ושהתה עמו עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי ליבטל, אלא או יגרשנה ויתן כתובה או ישא אחרת עמה. ואפילו אמרה דיירנא בהדיה בסהדי לא שבקינן ליה אלא כופין אותו בשוטי לגרשה וליתן כתובה מנה מאתיים ולא תוספת, כך פירש רבינו חננאל זצ"ל ורבינו תם זצ"ל. אבל רבינו יהודה ב"ר יצחק פירש דתוספת נמי יש לה. וכן משמע בדברי ר"י אלפס זצ"ל. והני מילי שבאלו עשר שנים לא אירע להם אונס המעכבם מפריה ורביה. גירשה מותרת להנשא לאחר. שהתה עם השני וגירשה לא תינשא אלא למי שיש [לו] בנים. נישאת למי שאין לו בנים הכיר בה תצא בכתובה. לא הכיר בה תצא בלא כתובה. הפילה מונה משעה שהפילה. הוא אומר הפילה והיא אומרת לא הפלתי ואינה תובעת להתגרש, או שהיא תובעת ובאה מחמת טענה דחוטרא לידה ומרא לקבורה, היא נאמנת וכופין אותו להוציא וליתן כתובה. הפילה תלת זימני, הוחזקה לנפלים, וכופין אותו להוציא וליתן כתובה. אבל בתרי לא הוחזקה. [כך] פירש ריב"ן זצ"ל. (ו)הוא אומר אפילת תרי והיא אומרת תלת ואינה תובעת להתגרש, או תובעת ובאה מחמת טענה, נאמנת, וכופין אותו להוציא וליתן כתובה. וכל שכן אדם פנוי שיש עלינו לכופו לישא אשה ולקיים פריה ורביה. והיכא דלא שהה עמה עשר שנים בארץ ישראל או שהה חוצה לארץ עשר שנים ותובעת להתגרש, אין כופין אותו אא"כ באה מחמת טענה דחוטרא לידא ומרא לקבורה, אז כופין אותו לגרש וליתן כתובה מנה מאתיים ולא תוספת. ובספר המקצועות כתב דאפילו יש לו בנים, והיא באה מחמת טענה, יוציא ויתן כתובה. והוא דשהה עשר שנים. ונראה דוחק לאבא מרי זצ"ל דמאיזה טעם נוציא ממון ממנו.
<h2>דף פב.</h2>
יבם שנפלו לפניו שתי יבמות מבית אחד, ונתן גט לזיקת אחת מהן, אסור בשתיהן. עשה מאמר באחת מהן, מותר בה ואסור בצרתה. נ(ו)תן גט לזו וגט לזו, אסור בקרובות שתיהן, וחליצה לאחת מהן. נתן גט לאחת מהן אסור בקרובות שתיהן וחולץ לצרה ותיפטר בעלת הגט. עשה מאמר בזו ומאמר בזו, נותן גט לשתיהן ואסור בקרובות שתיהן וחולץ לאחת מהן. וכן שני יבמין ליבמה אחת נתן לה גט אחד מהם נאסרה על שניהם. והנותן גט אסור בקרובותיה, והשני מותר בקרובותיה. עשה בה אחד מהם מאמר, הוא מותר בה והשני אסור בה. נתנו לה שניהם גט, שניהם אסורים בקרובותיה. עשו בה שניהם מאמר צריכה גט משניהם וחליצה.
<h2>דף צו.</h2>
לא ישא אדם ולא יארס מעוברת חבירו ומניקת חבירו ואפילו גרושה, עד עשרים וארבעה חדש. ואם נשא או אירס מוציא בגט, ולכשיגיע זמנו לכנוס יכנוס. ולא סגי ליה בהפרשה. ואם כהן הוא יוציא ולא יחזיר עולמית. כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה אלמנה עושה ליורשים כל זמן שלא תבעה כתובתה. משתבעה כתובתה שוב אין לה מזונות. ואם קידש מעוברת חבירו ומיניקת חבירו וברח, עירוקיה מיסתייה. מת הבן תוך עשרים וארבעה חודש מותרת לינשא. נתנה בנה להניק או שגמלתו מחמת שרוצה לינשא, אסורה לינשא.
<h2>דף ק:</h2>
איילונית ודאי לא בעיא גיטא. ספק איילונית בעיא גיטא. המקדש את האשה סתם ונמצאו בה מומין תצא. פר"י זצ"ל בפרק המדיר, וצריכה גט.
הממאנת אינה צריכה גט מיאון להתירה, אבל צריכה גט מיאון לראייה שמיאנה.
<h2>דף קא.</h2>
קטנה שלא מיאנה ומתה בעלה יורשה.
